סגולותיה של הכשות

צמח הכשות , הומולוס לופולוס בלטינית , ידוע בעיקר בזכות שימושו בבישול בירה. אך ידועה פחות העובדה שיש לו שימושים נוספים , רפואיים וטיפוליים. למעשה יש תיעוד נרחב של שימוש בצמח הכשות לצרכים רפואיים במשך מאות שנים. למשל הכנה של תרופות מסורתיות בצפון אמריקה או בהודו. גם באנגליה ידעו על יתרונותיה הרפואיים של צמח הכשות בזמנו , אחד האנשים המוכרים שטופלו באמצעות כשות הוא המלך ג'ורג' השלישי. מאמינים שהוא ישן על כריות שמולאו בפרחי כשות על מנת להרגיעו.

מחקרים מצאו כי לכשות יש תכונות מרגיעות אשר מקדמות שינה ורוגע , בדרך כלל ללא תופעות לוואי , לרכיבים הנמצאים בכשות יש איכויות שונות הכוללות: שיכוך כאבים, ניקוי הגוף מבקטריות, טיפול בנדודי שינה ובעיות הקשורות במערכת העצבים. בשל איכויות אלו ישנם מוצרים רפואיים רבים בשוק אשר מכילים כשות ומיצויי כשות כרכיב פעיל. מחקרים נוספים ממשיכים להתקיים ולחפש יתרונות קליניים מוכחים בטיפול במחלות , נוגדי סרטן ועוד.

בוטניקה

הכשות הוא שרך מטפס השייך למין הומולוס ממשפחת הקנביס. כשות צומח באמצעות ענפים שעירים וחזקים עד לגובה של 7 מטר. מקורו של השם הומולוס הוא במילה הסלבית לכשות, CHMELE ואילו השם לופולוס הוא קיצור של לופוס , המילה הלטינית לזאב , אשר שויכה לכשות בשל הרגלו לטפס על צמחים אחרים כמו שזאב עושה על כבשים. צמח הכשות צומח בחצי הצפוני של כדור הארץ, תקופת הצמיחה שלו היא מאפריל עד יולי, בתנאים טובים קצב הצמיחה שלו יגיע ל30 ס"מ ליום. כאשר הצמח מגיע לאורך מסוים , הוא יחל לפרוח. במקומות שבהם הימים בעלי שעות שמש מספקות, הצמיחה של הכשות תואץ. זמן הקטיף של הכשות הוא בחודשים אוגוסט לספטמבר, ענפי הכשות נחתכים ומועברים למפעל, שם האצטרובלים מופרדים משאר חלקי הצמח. השורש של הכשות נשאר טמון באדמה ויחכה לשנה הבאה להתחלה של מחזור גדילה חדש. לאחר הקטיף תפרחת הכשות מיובשת על מנת להבטיח את חיי המדף שלה, משלב זה הכשות ישמר בקירור על מנת לשמר את החומצות המרות אשר היו מתפרקות במשך האחסון אם היו נשמרות בתנאי טמפרטורה רגילים.

הזכר והנקבה מהווים שתי צמחים נפרדים. הצמח הזכרי בעל פירות, שהם כבדים וללא ערך מסחרי. בעוד הנקבה בעלת פרחים בצורת אצטרובלים , חלקי הצמח המשמשים בבישול בירה וגם בעלי הערך הרפואי , בו נתמקד במאמר זה. רק הצמח הנקבי הוא מעניין ורק ממנו נקטפים אצטרובלי הכשות. בשדות תגודל הצמח הנקבי בלבד ואילו הצמח הזכרי חשוב לתוכניות רביה. האצטרובלים הבשלים בדרך כלל באורך שבין 2-8 ס"מ , בצבע ירוק צהבהב ובעלי מגע המזכיר נייר. האצטרובלים נקטפים ומיובשים בחודשים אוגוסט ספטמבר. האצטרובלים היבשים משמשים בבישול בירה למטרה של קבלת מרירות , הענקת טעמים ושימור. זני הכשות מקבלים את תכונותיהם מבלוטות הנמצאות בעלי הכותרת , הנקראת לופולין. בלוטה זו מכוסה בחומר שעווני המכיל את חומצות האלפא המעניקות מרירות לבירה ואת הרכיבים הארומטים. איכותה של הכשות בבישול בירה נקבעת לפי רמת הלופולין שהיא מכילה , ככל שרמות חומצות האלפא יהיו גבוהות יותר כך הכשות יהיה מר יותר. לכשות איכויות נוספות החשובות לתחום הרפואי כגון תכולת השמן האתרי הנעה בין 0.3% – 1%.

היסטוריה

במאה ה11 הוחלט להחליף את הצמחים השונים ששימשו בתבלון ושיפור טעמה של הבירה בכשות לאחר שגילו את שהכשות מתפקדת כחומר משמר טבעי. חוק טוהר הבירה הגרמני שנחקק בשנת 1516 קובע כי בירה תהיה מיוצרת אך ורק מלתת,כשות ומים. (שמרים , רכיב משמעותי בבירה לא היה ידוע באותה תקופה כגורם לתסיסה). היתרונות המובהקים של כשות בתעשיית הבירה גורמים לכך שצמח הכשות יהיה מוכר יותר ויותר, דבר שהעלה את המודעות והאפשרויות שיש לו יתרונות נוספים , לדוגמא בתחום הרפואי.

קוטפי הכשות דיווחו על ההשפעה מרדימה בזמן קטיף הכשות, כך התחיל נוהג של למלא כריות בפרחי כשות כדי להקל על אלה הסובלים מנדודי שינה ובעיות עצביות.

השימושים המתועדים הראשונים של כשות למטרות רפואיות הם מימי הביניים. רופאים וחוקרים שונים בשנים אלו, 1493 - 1586 משתמשים בצמח הכשות למטרות רפואיות שונות ומדווחים על סגולותיו ויתרונותיו. מחומר המסייע לפעולת העיכול, חומר משתן ומעודד יציאות. חוקרים נוספים שיבחו את איכויותיו של ניצני צמח הכשות הצעיר כמנקה את הדם והכבד. השימוש בפרחי כשות מתואר ע"י Hecker בשנת 1814 שדיווח על תכונה חזקה של הצמח הכשות כחומר מרגיע , ללא גרימה לתופעת שינה. Clarus ב1864 השתמש בפרחי הכשות הנקבית לטפל באנורקסיה ובחוסר שינה. חוקרים נוספים מאותה תקופה דיווחו על תכונות תפרחת הכשות בחומר המקדם שינה. אחד המטופלים המפורסמים בצמח הכשות הוא המלך ג'ורג' השלישי, מלך אנגליה בשנים 1738-1820 שכנראה ישן על כריות מלאות בפרחי כשות ששומשו להרגיעו. המטפל קאנט בספרו העוסק ברפואה צמחית , המליץ על שימוש בכריות כשות, חליטה של תה מכשות לטיפול בבעיות שנה הקשורות להפרעות עצביות. עד היום אפשר למצוא כריות כשות המשמשות לטיפול בבעיות שינה במקומות שונים ברחבי העולם.

שימושים היסטוריים נוספים לצמח הכשות הוא הכנה של תכשירים לגדילת שיער. רחיצת הקרקפת עם בירה נחשבה כגורם מעודד לצמיחת שיער. חוקרים שונים המליצו על חפיפה יומית עם מיצויים שונים של כשות , אם חליטה מימית ואם שמן כשות, לדבריהם , טיפול בכשות בצורה הזו תצמיח שיער שופע אפילו לקרחים.

ברפואה המסורתית בדרום אמריקה , שבט הצ'רוקי השתמש בכשות כתרופה טבעית המרגיעה, נוגדת כאבים, עזר גניקולוגי לטיפול בבעיות רחמיות והנקה וגם ניקוי של הכבד והשתן.

ברפואה ההודית המסורתית , האיורוודה, כשות מומלצת לטיפול בבעיות שינה הקשורות למתח, כאבי ראש ועיכול, השפעותיה מתוארות כמרדימות , היפנוטיות ואנטיבקטריליות.

רכיביה של הכשות

לופולין, השרף המופרש מבלוטת הכשות בעל אותו השם, הוא שם כולל למאות הרכיבים השונים אותם הוא כולל. לופולין כולל בעיקר את החומצות המרות וחומרי הארומה שהן השמן האתרי וגם תרכובות טניניות השייכות למשפחת הפוליפנולים.

החומצות המרות אחראיות לטעמה הטרי ולמרירות הנושכת בבירה, הם משפרים את יציבות הקצף. ישנן ארבעה קבוצות של חומצות בעלות אותה מולקולה בסיסית עם שייר צדדי המשתנה. כל קבוצה של חומצות מכילה מספר תרכובות בעלות סיומת המעידה על השתייכותם לקבוצה. חומצת אלפא – הומופונים , חומצות בטא – לופולונים , חומצות גאמא – הומוליונים , חומצות דלתא – הולופונים. בכל בירה יש לפחות כ50 חומרים מרירים, כאשר לא ידוע אם לכל החומרים אלה יש תרומה סנסורית , לטעם או לארומה ובדומה לא ידוע על התנהגותם והשפעתם של חומרים אלו על עמידות הטעם בבירה.

חומרי הארומה מתפלגים מעל ל300 חומרים שונים המרכיבים את השמן האתרי של הכשות כמו Mycrene, Caryophyllene, Humelene ועוד ועוד. רכיבים אלו משתנים מזן לזן ומשנה לשנה. רכיבי זני הכשות השייכים לקבוצת הכשות הארומטית הם בעלי תכולה גבוהה של Farnesene.

תרופות כשותיות מוגשות כחליטה או כטינקטורה. חליטה של כשות מרגיעה , טינקטורה משמשת לטיפול בבעיות עיכול ומשפרת את התיאבון. שני התכשירים נחשבים כמשככים ובעבר ניתנו במצבי היסטריה ונרבוזה בשעת השינה כדי לסייע בהירדמות.

סיכום

הכשות הוא צמח המביא עימו מורכבות מדהימה. מצד אחד ממי שנחשף אליו בבישול בירה, בעל ארומות שונות ומגוונות ומשמש כצמח תבלין וורסטילי לבירה ומצד אחר, מכיל מספר רב של רכיבים המשמשים בטיפול ארומתרפי, צמח הנחקר וממנו מבודדים רכיבים פעילים אותם מייעדים לטיפול במחלות שונות. בכשות בימים עברו בהם לא היו תרופות הצמח עצמו שימש כתרופה למחלות ובעיות רבות. כיום בימנו כאשר יש העדפה לשימוש בחומרים טבעיים קרנו עלה. עדין לא למדנו לנצל את כל היתרונות שצמח הכשות מציע.